מסעדת מונאר, פלאשבקים מהודו והילד ממומבאי

עוד לא הספקתי להתיישב וכבר אחזתי בבקבוק "קינג פישר" שהטיס אותי ישירות אל הודו. נכנסתי אל המסעדה הקטנה ברחוב נחלת בנימין והפלאשבקים היכו בי חזק, המסעדה מזכירה כמעט באופן מושלם דאבה בכפר הודי נידח באמצע הדרך.

התיישבתי ותמיר קיבל את פני בהסבר על מונאר, דאבה בסגנון דרום הודי שמשלבת בין מנות הודיות טיפוסיות לבין מנות הודיות בפרשנות שלהם.

תמיר הסביר לי בציפייה להנהון ההסכמה שלי שבהודו הכל מתחבר, הופך לאחד וכך גם המנות שלהם, אלו שבפרשנות שלהן ואלו שמייצגות את הודו הקלאסית.מיד נשבתי בקסם ההודי שמונאר מייצגת.

הירקות והפירות במונאר אורגניים וטריים, נקטפים בכל יום ומגיעים היישר אל המטבח, אפשר היה לחוש בטריות בכל ביס במהלך הארוחה.

 

 

לאחר ההסבר המפורט והמרתק על המטבח במונאר, החלטתי להפקיד בידיהם את ההחלטה הגורלית-בחירת המנות.

כיאה להגשה הודית טיפוסית, הניחו על שולחני עלה בננה שהחליף את הצלחת למנה הראשונה שהגיעה-מסאלה דוסה.

הדוסה היא קרפ הודי שעשוי בין השאר מקמח אורז וקמח עדשים מותסס, הנפוצה ביותר היא המסאלה דוסה, שבתוכה תבשיל תפוחי אדמה ותבלינים.

מנת הדוסה הגיעה לצד חמוצים הודים, שני סוגי צ'אטני וסאמבר - תבשיל ירקות ועדשים. הדוסה הייתה מדוייקת ונאמנה למקום. כמה התגעגעתי.

 

 

בהמשך הגיעה מנת האידלי, אידלי היא מעין לחמנייה קטנה ומאודה שעשויה מאותה הבלילה של הדוסה. מנת האידלי הגיעה גם כן עם חמוצים הודים, שני סוגי צ'אטני וסאמבר. אקדים ואומר שאני לא חובבת אידלי גדולה אבל בכל זאת, לטעמי תהליך התססת האידלי היה מורגש יתר על המידה.

המנות שסגרו את הארוחה ומבחינתי היו גם גולת הכותרת היו מנות בפרשנות אישית שלהם, מדויקות בטעמיהן, ששילבו חומרי גלם טריים ולא בהכרח ייחודיים רק למטבח ההודי ותבלינים הודים שהשאירו את הטעמים באזורי דרום הודו.

ראיטה-בהודו, הראיטה היא מנת יוגורט עם ירקות טריים קצוצים. בדרך כלל הראיטה מיועדת כדי לרענן את הארוחה (ולתיירים גם כדי לעדן את החריפות המוגזמת!).

הראיטה של מונאר נלקחה למקום אחר ועדיין, הייתה המרענן הרשמי של הארוחה.

ירקות אורגניים טריים ומגוונים, מוקפצים ברמת דיוק מפליאה מעל יוגורט חמים, הירקות הגיעו מתחת למעין קונפי זרעי כוסברה וכמון. את קונפי הזרעים הם מכינים בשמן ענבים, כך הם שומרים על פריכות זרעים מבלי לגרום להם להפוך מרים. המנה הייתה מצוינת מלבד כמות הזרעים שלטעמי הייתה גדולה מידי והשתלטה על שאר המרכיבים.

מסאבחה דלעת-קרם דלעת קליל וטעים, יחד עם תרד מוקפץ פריך, צ'אטני כוסברה, חומוס צ'אנה ובצל סגול לצד דוסה ריקה. כל אלו יצרו יחד הרמוניה מדהימה של מרקמים וטעמים.

 

 

ואז הגיע הצ'אי.

את היום האחרון שלי בהודו ביליתי על חוף הים במומבאי, טיילתי על רקע החופים חסרי הצבע ומלאי הזבל,  החלטתי לקחת הפוגה ולשתות צ'אי של פרידה.

ניגש אלי ילד עם תרמוס וכוסות והציע לי צ'אי- "אסקיוס מי מאדאם, דו יו וואנט צ'אי?" יס השבתי לו.

הוא הביט בעיני והציג לי בעזרת ידיו פיסת חול בין הרי הזבל-"פליז האב א סיט מאדאם"

זה היה הסיום הסימבולי ביותר שיכולתי לבקש, איך ברגע אחד, פיסת חול בין הרי הזבל הופכת הפוגה שקטה בתוך יום ארוך ומייגע.

כשלגמתי מהצ'אי במונאר חזרתי ליום האחרון שלי בהודו, לרגע הקסום ההוא עם הילד המקסים והצ'אי החריף מתוק על החוף היום במומבאי.

 

 

לאחר הצ'אי ומנוחה קלה מהאוכל הגיעו שני קינוחים-רייס פודינג וקרם הל וזעפרן.

הרייס פודינג היה במרקם מדויק והגיע יחד עם תותי עץ מתוקים, שקדים קלויים וצ'יפס קוקוס חמים  ופריך במליחות עדינה שאיזנה את המתיקות.

קרם הל וזעפרן-למרות החוזק המוכר של ההל והזעפרן הקרם היה מאוזן ומדויק בטעמיו ובמרקמו.

הקרם הגיע יחד עם שבבי קוקוס קטנים קלויים, חלווה הודית ותותים אוזבקים בשני צבעים.

השילוב בין כל המרכיבים איזן ועידן את חוזק התבלינים.

 

 

השירות הוא זה שהופך את האווירה למיוחדת כל כך, יחד עם העיצוב וההקשבה לפרטים הקטנים שעושים את ההבדל.

היחס האישי מהמלצרית החייכנית בבגדים הודים וטיקה, תמונות האלים ההודים, עלי הבננה המתייבשים בחלל המסעדה, המטבח הפתוח, הכלים ההודים וכמובן הטעם הנפלא רוקמים אווירה הודית שלא מותירה לך ברירה אלא לצלול אל הקסם ההודי של מונאר.

האווירה והטעמים של מונאר, מזמינים את כולם- יוצאי הודו וגם אלו שעוד לא זכו להישבות בקסם ולהגיע, לטעום ולהרגיש את השילוב  בין הודו לתל אביב.

 

בשורה התחתונה-

המנות היו מדויקות, טעימות, נדיבות והציגו את הודו הקלאסית יחד עם הודו המשודרגת.

השירות מצוין ומזמין, האווירה מאפשרת לצלול אל מהותה של הודו.

האווירה אותנטית, מזמינה וגורמת לרגע להרגיש כאילו הודו הגיעה אל תל אביב.

כמובן שהמחירים לא כמו בהודו, אבל, המנות נדיבות והתמורה למחיר הולמת.

ממליצה גם לכם לבקר ב"מונאר" ולצלול אל הודו, אל הקסם, אל הטעמים והתבלינים.

תגובה 1

  1. אברהם ב- 4 ביולי 2018 בשעה 13:28

    ביקרת שעושה חשק לנסות את המקום

השאר תגובה