השיבה מהודו, המסע מתחיל!
"איך היה?" שוב עומדת מולם, חסרת תשובות, מחייכת ומנסה להעביר במילים את החוויה שעברתי.
חודש שלם עבר מהנחיתה ואני עדיין לא נחתתי, לא מוכנה לצאת אל אויר העולם, לא מוכנה לשיחות עם מוקדי שירות, טסט לאוטו, ביטוח לאומי, שיט, שוב הלך המצבר?
כולם בקצב אחר, רצים אל עבר מטרותיהם. אני מביטה ומחפשת את שלי,
משתדלת לא לאבד בתוך הקצב הלא הגיוני הזה, מנסה לשכוח שגם אני הייתי שם פעם.
ומה אעשה בלי אוכל הודי ? זה הדבר הראשון שחשבתי עליו כשהמטוס המריא בחזרה לארץ. במשך חצי שנה טיפחתי את סיפור האהבה שלי עם אוכל ואוכל הודי בפרט .
ביקרתי ברוב חלקיה המוכרים של הודו, מצפון ועד דרום וטעמתי אוכל רחוב, אוכל מהודר, אוכל למעמד הביניים, בעצם, כל מאכל חדש שראיתי-טעמתי,
החלטתי שלאחר חצי שנה של מחקר מעמיק, ומלא בקלוריות, תבלינים והמון חריף, הגיע הזמן לשתף ולגרום לכם להתאהב גם.
בסדרת הכתבות על הודו אני אבקר במסעדות וחנויות עם ניחוחות הודים ברחבי הארץ, תוך ניסיון למצוא את הניחוחות והצבעים של הודו גם פה, בישראל.
פאקורה ירקות, ירקות שונים בטמפורה הודית. צילום: מתן זוארץ
אז.. בואו נספר לכם קצת על הודו ואוכל
אי אפשר לכלול את האוכל ההודי תחת כותרת אחת, סגנונות הבישול ההודי משתנים בהתאם לאזורים בו הם חיים, כמובן שסגנון הבישול מושפע מחומרי הגלם הנגישים והזולים באזור בו הם חיים (לדוגמה-בדרום השימוש בקוקוס נרחב יותר מאזורי הצפון).
המטבח ההודי מורכב ממגוון אין סופי של סגנונות בישול, טעמים וטכניקות, אך הגורם המשותף לכולם הוא השימוש הנרחב בתבלינים והחריפות המוגזמת הנובעת בדרך כלל מהתבלינים ולא רק מהצ'ילי, כך נוצרת חריפות הרמונית מדהימה.
"חנות תבלינים" בקאסול, במדינת הימאצ'ל פארדש
כשנכנסתי בפעם הראשונה אל מטבח הודי טיפוסי נדהמתי! אין תנור, אין שיש או משטח עבודה, ואין כמעט מצרכים.. יש כמה נשים, יפיפיות וצבעונית שמפטפטות פטפוטים נעימים בהודית, יושבות על כסאות נמוכים (ומאוד לא נוחים!), אל מול ערימות סירי ענק, כמה ירקות לא מוכרים שסביר להניח שקנו באותו הבוקר בשוק ובעיקר-המוני תבלינים!
ההודים מקפידים על טריות רבה במטבחם, את הפירות והירקות בדרך כלל קונים ביום הבישול בשווקים הומי האדם בכפר בו גרים, זאת מכיוון שאין בביתם מקרר או מקום אחסון שישמור על טריות חומרי הגלם.
במטבח ההודי המסורתי, חומרי הגלם טבעיים לגמרי, את התבלינים הם קונים גם כן בשוק בכפרם ולרוב הם מכינים את תערובות התבלינים בביתם בעזרת מכתש ועלי. ברוב האזורים בהודו, המטבח צמחוני לגמרי, לעיתים אפילו טבעוני, אך, באזורים מסוימים, בעיקר היכן שניתן למצוא תיירם יש עוף, כבש ושור.
לעולם לא תמצאו בהודו בשר פרה, הפרות בהודו קדושות וזאת הסיבה שיש מהן מיליונים ברחובות, ממש כמו חתולים וכלבים בישראל.
ארוחה הודית טיפוסית (טאלי) מורכבת בדרך כלל מאורז, תבשיל עדשים (דאל), תבשיל ירקות (בכל פעם מחומרי בגלם הנמצאים), מלחם (צ'אפטי, נאן, פאפאדם, פרוטה, פראנטה), יוגורט (על מנת לאזן את החריפות), חמוצים הודים וכוס צ'אי (תה שחור עם תבלינים על בסיס חלב).
טאלי לארוחת צהריים, צילום: מתן זוארץ
להודים, שעות מוגדרות לארוחות, לרוב, מנת הטאלי לא תוגש אחרי השעה 17:00 ובשעות הבוקר בדרך כלל יגישו טוגני רחוב (פאקורה -ירקות כמו תפוחי אדמה, פלפל חריף, בצל ועוד במעטפת טמפורה פריכה או סאמוסה-כיסוני בצק מטוגנים מלאים בתערובת מסאלה ותפוחי אדמה).
המאפיין העיקרי בכל הודו הוא האכילה עם הידיים! כשהגעתי להודו נדהמתי ונגעלתי ולאחר חצי שנה לא הצלחתי לשוב להשתמש בסכין ומזלג. השימוש בידיים גורם לאוכל להיות טעים יותר וחווית האכילה הופכת מיוחדת.
הר סמוסות, כיסוני בצק הודי במילוי תערובת תפו"א ותבלינים מטוגנים, צילום: מתן זוארץ
אחרי שדיברנו באופן (מאוד!) כללי על המטבח ההודי הגיע הרגע לכבד אתכם בכוס צ'אי רותח שיכניס אתכם לאווירה ויאפשר לכם להריח את הניחוח ההודי המוכר והאהוב:
מתכון לצ'אי מסאלה הודי:
*1 כוס מים
*1.5 כוסות חלב 3% שומן
*3 תרמילי הל
*4-5 גרגירי פלפל שחור
*1 ציפורן
*2-3 ס"מ ג'ינג'ר יבש או טרי
*2 כפות תה שחור
*קמצוץ קנמון (או שברי עץ קנמון, 2 פיסות קטנות)
*סוכר לפי הטעם (אני אוהבת להוסיף לכוס צ'אי כפית וחצי סוכר, הצ'אי ההודי ברחוב מתוק בצורה מוגזמת)
אופן ההכנה:
בסיר, מחממים את המים יחד עם התבלינים (אפשר לגרוס את התבלינים גס מאוד במכתש ועלי או בעזרת כוס על השיש, כדי להגיע למיצוי טעמים).
כשהמים מגיעים לרתיחה (שימו לב שהם לא מתאדים!),מוסיפים את החלב הקר ומחכים עד שירתח ויגלוש.
כשהחלב גולש מוסיפים את התה השחור וסוכר לפי הטעם מנמיכים את האש, מערבבים וממתינים 1-2 ד'ק עד שהצ'אי הופך כהה יותר. מסננים את הצ'אי ומוזגים לכוסות.
גרגירי חומוס וירקות בתבלינים הודים, צ'אפטי וצ'אי ברחוב, צילום: מתן זוארץ
לאחר שלגמתם מהמשקה הלאומי של הודו, התחברתם קצת אל האווירה והרחתם את ניחוחות התבלינים, הגיע הזמן להתחיל במסע החיפוש של הודו בארץ!
אתם מוזמנים להצטרף אלי אל מסע החיפוש ולעקוב יחד איתי אחר המקומות בהם אבקר, אטעם, אתרשם, אריח ובעיקר-אתאהב מחדש. מוכנים?
מיה קרפל, בת 22 ממושב בשרון
אני כותבת, מצלמת, מעצבת, יוצרת ובעיקר מבשלת. מאז שאני זוכרת את עצמי אוכל ובישול היה בשבילי הכל. קצת לפני הצבא התחלתי את עבודתי כטבחית, התנסיתי, למדתי וטעמתי ממגוון סוגי מטבחים.
אז השתחררתי, עבדתי וכמובן שטסתי.. חצי שנה בהודו שהרגישו כמו שניה אחת שעברה במהירות והנה אני כאן, חזרתי ואני מתכוונת להראות לכם אוכל כמו שמעולם לא ראיתם.
מדהים!!! כתבה מהממת ומיוחדת, אישה כלכך מדהימה!
מהממת!
קוראים ומרגישים בתוך כרך סאן בהודו
תודה מקסים