"טיול אחרי צבא" עם חוויה של אוכל הודי שמח וצבעוני!

יש לי וידוי קטן: מעולם לא עשיתי טיול של "אחרי צבא". ברור שטיילתי באירופה מספר פעמים לאחר סיום השירות הצבאי אבל לא הלכתי להיזרק איפשהו במזרח הרחוק או אי שם בדרום אמריקה. המשמעות של כל זה היא שעדיין לא נסעתי להודו. זו כנראה הדרך הטובה ביותר לדעתי לבוא לאכול אוכל הודי בארץ: להגיע בראש נקי, בלי דעות קדומות ומטען רגשי עודף. כל מי ששמע שאנחנו הולכים לבקר בטנדורי היה חייב לומר משהו מפרגן: " איך אני אוהב אוכל הודי, איזה כיף לכם, וואי כמה זמן לא ביקרנו בטנדורי". הציפיות היו בשמיים.

טנדורי ורינה פושקרנה (השף והבעלים) הם שם דבר בעולם הקולינריה המקומי, מותג אמיתי בכל הקשור לסצינת האוכל ההודי. המסעדה הראשונה נפתחה לפני 35 שנים בת"א ובשיא פריחתה הרשת מנתה 8 סניפים בפריסה ארצית. כיום נותרו שני סניפים גדולים בתל אביב ובהרצליה. המסעדה בהרצליה נפתחה לפני 27 שנים, פרק זמן נדיר למוסד קולינרי בארץ.

טנדורי ורינה פושקרנה (השף והבעלים) שם דבר בעולם הקולינריה המקומי | צילום: איתן וכסמן

נכנסים למסעדה בצהרי יום שישי. האולם חשוך באופן יחסי לתאורה שבחוץ. ריחות של תבלינים אקזוטיים ממלאים את החלל. החלל מעוצב עם מוטיבים של קשתות ומלא בעציצים ירוקים ופסלי בודהה למיניהם. כל צוות העובדים שבמשמרת הם הודיים למהדרין ורובם המכריע דובר אנגלית ולא עברית. אז אם חיפשתם מקום שיכניס אתכם לאווירה של חוצלארץ ועל הדרך להשחיז את כישורי האנגלית שלכם, זה המקום.

הקהל של שישי בצהריים הוא קהל מעורב: החל מזוגות צעירים אופנתיים, עבור בקהל מבוגר שמבקר קבוע לצהריים וכלה בקבוצת תיירים מלוכסני עיניים. המסעדה מרגישה כאילו אתם ב"זמן הודו". הכל נינוח ורגוע, המלצרים לוקחים את הזמן. קבלו את המצב כמו שהוא. רינה עוברת בין הסועדים ומתעניינת לשלומם ומה הם הזמינו. עם מקום ל-250 סועדים, מדובר במסעדה גדולה בהחלט. רינה מספרת שבערבים המקום מלא לגמרי. הטאצ' האישי של רינה ניכר באווירה וגם במסכים שמציגים תכניות בישול בהנחייתה. אז החלטנו לתת לרינה לקחת אותנו למחוזות האוכל ההודי.

ריחות של תבלינים אקזוטיים ממלאים את חלל המסעדה : צילום: שירי סקלי

ראשית רינה שלחה לנו מגוון מנות ראשונות: פאפאד (5 ש"ח) – קרקר קריספי דקיק שעשוי מבצק עדשים. הפאפאד התלווה לחלק ממנות הפתיחה, כמו הראיטה מלפפונים (29 ש"ח) – מטבל יוגורט מוקצף בתוספת מלפפון טרי קצוץ דק ונגיעות כמון – הראיטה הינו חמצמץ מעט ומזכיר ציזיקי מתובל. את כתר המנות הראשונות קיבלה מנת מיקס פלטה בשרית לזוג (69 ש"ח) – שכוללת מגוון מנות מטוגנות: סמוסה כבש, סמוסה עוף, כנפי עוף, פאקורה של ירקות ודג (עם בלילת קמח חומוס). הסמוסות והפאקורה היו טעימים ומתובלים היטב. הטרוניה היחידה הייתה לגבי המילוי של הסמוסה במילוי בשר שהיה מעט יבש. טבילה קלה בתוך הראיטה או הרטבים ההודיים שעל השולחן פתרה את הבעיה. את כל אלו ליווה סלט דלהי (29 ש"ח) – סלט צבעוני של קוביות ירקות טריים (עגבניה, מלפפון, בצל סגול חתוך גס, גזר וגמבה) מתובל קלות עם קרוטונים. סלט טרי ומרענן תמיד מוסיף לכל ארוחה. לצד המנות הראשונות הזמנו משקה מנגו לאסי – משקה יוגורט אותנטי מתוק עם פרי מנגו ויוגורט. הלאסי היה טעים, מרענן וגרר שאלות מהשולחנות הסמוכים לפשר המשקה השונה.

מגוון מנות מטוגנות: סמוסה כבש, סמוסה עוף, ענפי עוף, פאקורה של ירקות ודג | צילום: שירי סקלי

לאחר פינוי הצלחות של המנות הראשונות, המלצרים הביאו כמה וכמה פתיליות עבור המנות העיקריות. לאחר המתנה ארוכה באופן יחסי לעיקרית (זמן הודו, זוכרים?), הגיעה מצעד מנות שלא היה מבייש מצעד בצבא ההודי. ראשון נחת נאן חמאה (14 ש"ח) – לחם הודי מבצק תופח שהוברש בחמאה מומסת. הנאן הטרי היה המלווה הצמוד והנאמן לכל המנות וגם שיתף פעולה עם צלחת הרטבים שנדמה שתמיד נמצאת על השולחן במסעדות הודיות – תמרהינדי, רוטב כוסברה-נענע-פלפל ירוק ועמבה הודית. שנית הגיחה מנת דאל מקהני (49 ש"ח) – תבשיל עדשים שחורות שבושלו בבישול לילי ארוך עם שום, בצל, ג'ינג'ר ותערובת תיבול עדינה – הדאל היה עדין וטעים. מנת פלאק פניר (69 ש"ח) – תבשיל של תרד וגבינה – הרהיבה בצבעה הירוק. למנה היה מרקם קטיפתי ועשיר והוכיחה שלא צריך להיות פופאיי המלח כדי לאהוב תרד. שתי המנות הללו גרמו לנו להמשיך ולטבול בהן את הנאן בלי הפסקה. מנת קשמירי דאם אלו (55 ש"ח) – תפוחי אדמה קטנים ממולאים בגבינה ופירות יבשים ומבושלים ברוטב קשמירי – הייתה מיוחדת ומרתקת מבחינת המרקמים של המילוי והרוטב הטעים. מנה מומלצת ביותר שחוסלה ביסודיות מהשולחן.

צלחת רטבים עם וטעמים מהודו שמשדרגים כל מנה | צילום: שירי סקלי

בצד הבשרי של המנות העיקריות קיבלנו מנת עוף עם פטריות (79 ש"ח) – עוף ללא עצמות שבושל ברוטב של אגוזי קשיו – בשר העוף היה עשוי היטב וליוו אותו פטריות טריות רבות בתוך המנה. הרוטב שליוה את המנה הטעימה הזו היה עשיר ומעט מתקתק. במחבת נפרדת תוססת ולוהטת הגיעה מנת צ'יקן גואה (76 ש"ח) – נתחי חזה עוף שהושרו במרינדת עשבי תיבול (כוסברה, תרד, מנטה וצ'ילי ירוק) וניצלו על גחלים. הבשר היה רך, מוכן היטב, מתובל עם מעט ארומה לימונית ואפילו מעט חריף. המנה נראתה כמו שיפוד פרגית איכותי משיפודיות כאלו ואחרות אבל היה משהו אחר לגמרי מבחינת טעם. כאילו שכל המנות שציינתי עד עתה לא הספיקו, ליוותה את המנות העיקריות גם מנת אורז ירקות ביריאני (60 ש"ח) – אורז בשמתי עשוי בבישול ארוך בקדירה עם תערובת ירקות, זעפרן, אגוזי קשיו וצימוקים. זו מנה קלאסית של אורז מוכן היטב שמצליח לערבב טעמים שונים בצלחת אחת. בסיום הארוחה כבר לא היה לנו מקום לדחוף קיסם ואפילו לא הצלחנו לחשוב על קינוח. כנראה בפעם הבאה.

מנה קלאסית של אורז מוכן היטב שמצליח לערבב טעמים שונים בצלחת אחת | צילום: שירי סקלי

לסיכום הטיול "אחרי צבא" שעשיתי במסעדת טנדורי בהרצליה, הדבר הייחודי ביותר בכל המנות שאכלנו בארוחה העשירה הזו, מעבר לטעמים המדהימים, היו מבחר הצבעים השמחים בכל הצלחות. ירוק, כתום, אדום, לבן – לא היו כמעט צבעים טבעיים שלא היו בפלטת הצבעים של הארוחה הזו. לטעמי, רינה מצליחה להעביר במנות שלה טעמים עזים ומיוחדים שלא ניתן למצוא במטבחים אחרים. כעת שהחורף בפתח, המנות הנפלאות עם הרטבים העשירים מתאימות במיוחד למזג אוויר חורפי. נראה לי שהאוכל ההודי של טנדורי יכול לעשות לכם את החורף הקרוב לטעים ומחמם במיוחד.

מנת צ'יקן גואה - משהו אחר לגמרי מבחינת הטעם | צילום: שירי סקלי