מסעדת הקובייה, מסעדה עם נשמה של שוק, פרחונית ומתובלת

טרנד המסעדות בשווקים ממשיך לתפוס תאוצה והופך למקום בילוי וחוויה לכל המשפחה. פייר, אין לי עם זה בעיה, ואם בתי הקולנוע הפכו לקומפלקסים שמכילים קניון ומסעדות, אין בעיה שהשווקים יהפכו למקומות בילוי לא פחות חווייתים. אין ספק שכולם מרוצים מהסיטואציה, במיוחד אני שחולה על שווקים, על הריחות, על התפאורה, עממיות, אותנטיות ומלא עוצמה, משהו שמחזיר אותי לילדות, לקניות עם אבא בשוק ביום שישי, משוטט בין כל הצבעים, הריחות והצעקות. תמיד כיף לחזור לשוק.

שוק התקווה, אחד השווקים הוותיקים בארץ שנוסד בשנות ה-30 של המאה הקודמת, שוק בלי הרבה יחסי ציבור אבל עם הרבה נשמה, דוכנים מכל העדות, תבלינים, פירות וירקות והמון מסעדות ודוכני אוכל שהפכו כבר מזמן לנקודות ציון בארץ. בין קוביות הדוכנים, נפתחה לאחרונה "קובייה" חדשה, מסעדת הקובייה (משם נגזר שמה), של הבעלים שי אלפסי שהרזומה שלו מכיל שנים רבות בעולם המסעדנות ובארבע השנים האחרונות הוא מנהל תפעול אצל צביקי עשת. מסעדה בסמטת השוק ברח' הודיה 22, עם מטבחון פתוח שעליו מנצח השף ג'לאל סאלם שאני עוקב אחריו כבר די זמן ברשתות החברתיות. הבחור מאוד כישרוני, צנוע עם ניסיון רב במסעדות כמו שגב משה וסטאז'ים במסעדת כתית ואצל השף ז'ואל רובישון ז"ל.

 

 

הגעתי רעב במיוחד לחוות את המסעדה לראשונה. מוסיקה מזרחית אתנית ברקע, העיצוב פשוט, עתיק, המטבח הפתוח ומסביבו צנצנות החמוצים מהווה תפאורה נעימה שמתחברת עם המקום.

התפריט על השולחן שכתוב על גבי חתיכת קרטון חומה, שמוכיח שלפעמים less is more לא צריך להיות מוקפד ופיין בכל דבר. קרטון השוק מתחבר מאוד לאותנטיות, ושמות המנות בתפריט נקראו על שמם של השווקים השונים בארץ - עוד מחווה נחמדה.

 

 

כיאה לתחילת הארוחה, התחלתי עם קוקטייל רק היום - ערק עם אשכוליות ורימון לצינון החום והאווירה, אניס פירותי וקר זרם לי טוב. התחלתי עם סלט הספיישל של אנדיב ומנת בסטה 7. הסלט היה מאוד מרענן, סלט קליל עם הרבה ירק ועלי תבלין כמו זעתר, תימין טרי, אנדיב, עגבניות אדומות ועגבניות ירוקות שמאוד החמיאו לסלט ותאנים טריות שהתענגתי עליהן לפני שהן נעלמות לנו עד השנה הבאה. מנת הבסטה 7 – סביצ'ה דג ים עם פירות העונה. היה שם מנגו, תות, פטל, רימון, תפוח, תאנים יחד עם עשבי תיבול, מתובל בסומק, צנוברים ווינגרט יפני. מנה יפיפייה ומאוד טעימה, מנת פתיח מצוינת. מבחינתי מדובר בסלט פירות משודרג ועונתי שהטעמים מתפרצים בכל ביס ויוצרים חוויה אחת שלמה.

 

 

אחרי פתיחה כזו של ארוחה, הציפיות התחילו לעלות. מבחינת המנות זה לא הרגיש לי כמו מסעדת שוק, אלא מסעדת שף לכל דבר עם צילחות מרשים על צלחת אותנטית שמישירה את המבט בגובה העיניים ולא נשארת במקום הפנסי והמתיימר.

לאחר המנות הראשונות הזמנתי את מנת הקובנייה – בשר בקר נא יחד עם סולת, אריסה ולימון כבוש וזיגוג טחינה שחורה מסביב. הקובנייה מורכבת מ-70% בשר ו-30% סולת, המנה מאוד יפה ופרחונית מוטיב שחוזר במנות. מרקם הקובנייה מאוד מפתיע בפה. הבשר הנא יחד עם הלימון מקבל כבישה קטנה. הסולת והאריסה הופכים את הביס למעניין ביותר, שכן אתה רוצה לקחת עוד ביס ועוד אחד בשביל ליהנות מביס מסקרן. דבר נוסף שבולט במנות במסעדת הקובייה זה עלי התבלין הטריים שמגיעים מהשוק. במנה זו יש גם עלה מרווה מטוגן שהופך את העלה לקריספי ומתוק, אחלה רעיון וטעם ברור ומשכנע!

 

 

המנה הנוספת היא מנת בסטה 13תזכרו את השם! אני בכלל הייתי משנה את השם ל- בוריק צרחות! מדובר בבוריק ממולא במעורב חלקי פנים טחון וביצה רכה לצד בצל כבוש בסומק, טחינה לבנה, קרם מעושן וירק שוק טרי. מבחינתי זה היה הבוריק ששבר את כל החוקים! המעורב הכי טעים שאכלתי עד כה! צרחות של אושר! מעטפת בוריק קריספית עם מעורב במרקם חלק עם ביצה בפנים. עמבה נוזלת מלמעלה. לא יכולתי להתאפק ותפסתי את זה בידיים ולקחתי ביס גדול! כן, התלכלכתי קצת אבל זה היה שווה את זה. חלק מהחוויה הקולינרית היא להתמסר לאינסטינקט הראשוני. מנה מושלמת מבחינתי לא הייתי משנה בה כלום!

 

 

טביעת האצבע של השף ג'לאל סאלם מאוד מורגשת בכל מנה ומנה הן מבחינת המנות שמצולחתות בדיוק ובקפידה והן מבחינת הצבעוניות שמתהדרת לה בכל מנה. המנות מאוד פרחוניות, מרגיש כאילו תמיד אביב בארץ, ירקות, פירות העונה ועלי תבלין טריים. השף משתמש בחכמה בתוצרי השוק הטריים שמחזירים לו אהבה בכל מנה ואותי כלקוח זה מאוד מרשים ומהפנט. לא עוד ירקות עייפים. מסעדות צריכות להבין שהלקוח מרגיש בטעם הכל ונהנה כפליים אם מדובר במרכיבים טריים.

עדיין לא סיימתי... שתי המנות הבאות היו מנת סשימי סלמון עם אשכולית אדומה וקרם מלפפונים אסייתי, חומץ מנגו, מנגו מיה, חלפניו, עלי שיסו, עלי זעתר פרסי, פרחי שומר בר, עלי גרניום, רוטב קמבארי, חומץ ענבים וג'ינג'יר. כן, הרבה מרכיבים שיוצרים שלם אחד. מרגישים משלף טעמים, מתוק, חמוץ עם עוקץ חריף של חלפיניו והדג סלמון שמאזן את הטעמים. מנה קלילה וטעימה.

 

 

והמנה האחרונה הייתה מנת בסטה 79 - נתחי שייטל נאים מתובלים במלח–ים, בלסמי מצומצם, עלי ארגולה, איולי שום–לימון, קרם שחור של קליפות חצילים, נגיעות עמבה ועלי תבלין טריות. שהמגש לא יטעה אתכם, המנה מאוד גדולה ובהחלט יכולה להיות מנת שיירינג. כשהנתח איכותי וטרי זה מורגש היטב, לפעמים בביס מפתיע איזה עלה מנטה קטן שבהחלט נותן טוויסט קטנצ'יק ונחמד.

מסעדת הקובייה ממוקמת באחת מסמטאות השוק, ממש בתוך שכונה. שאלתי את אחד השכנים מה הוא חושב על הדיירים החדשים והוא השיב  כי מעבר לאוכל הם אנשים טובים ומאוד נעימים. כל אחד מאתנו שגר בשכונה יודע כמה חשובים שכנים טובים.  במסעדה יש הווי של השכונה. ניתן היה לראות את הבחורה הצעירה שגרה ממול וקפצה לנשנש משהו בצהריים יחד עם הכלב שלה או  את המשפחה שבאו לאכול ארוחת צהריים. חבל רק שהמסעדה לא בשכונה שלי.

 

 

לקראת סיום, וכדי לסיים את הביקור עם משהו מתוק, אני לא מוותר על קינוח, הרי לקינוחים יש קיבה נפרדת אל תשכחו. במסעדה יש קינוח אחד והוא מלבי פרווה מתובל בשילוב פירות העונה של תאנים ותותים עם עלי תבלין שכל כך מאפיינים את המקום, בוטנים, פיסטוקים וסירופ מי ורדים. לא חוכמה לכבוש אותי עם אחד הקינוחים שאני אוהב, שבשבילי מסמל את הפשטות  ואת האותנטיות. כמובן שהייתי שמח לו המלבי היה חלבי אבל מכיוון שהמסעדה כשרה (ללא תעודה) די מובן. ובכל זאת מדובר בקינוח עם טעם מוכר ותוספות משדרגות שדיברו ברוח המקום.

 

 

לסיכום, מסעדת הקובייה המקום המרענן של שוק התקווה! משתלב במקום כל-כך בטבעיות שלא להאמין שהוא נפתח לא מזמן. מקום שנותן הרבה כבוד לשוק ולשכונה, חומרי הגלם שמגיעים טריים מהשוק, עלי התבלין הרבים שהשף לא מפחד לשים בנדיבות בכל מנה ואף לנצל כמעט את כל אוצרות השוק. המנות גדולות ונדיבות ואף במחירים זולים, כך שאני חושב שאין סיבה לא לבקר במקום הזה, אני בטוח אחזור שוב בקרוב כדי לברוח מהשגרה וליהנות מארוחה באווירה הכי אותנטית שפתאום בסוף הארוחה הרגשתי צורך לאחוז בדרבוקה שהייתה במסעדה ולתופף לי בשמחה שהארוחה עשתה לי.

השאר תגובה